אחיזה נכונה של כלי הכתיבה נתפסת ככזו שמאפשרת בהווה ותאפשר בעתיד כתיבה שוטפת, נוחה וכתב יד קריא. האחיזה מתעצבת כבר בגיל הגן ולרוב מתקבעת בכיתה א’. דעתם הרווחת של המרפאים בעיסוק היא כי אחיזה תקינה היא זו שמקיימת את התנאים שצויינו לעייל, גם אם זו לא האחיזה המקובלת כאחיזה תקינה. אך אם בכיתה א’ ובכיתה ב’ נגלה כי בשל אחיזה “לא תקינה” של כלי הכתיבה הילד נמנע מכתיבה, מתעייף וכתב ידו אינו ברור וקריא, בגילאים אלא לרוב יהיה קשה לשנות את אופן האחיזה. לכן מומלץ להיות מודעים לכך בגילאים הצעירים, בגיל הגן להראות לילד כיצד אוחזים את כלי הכתיבה ולעשות זאת במידתיות כדי למנוע תסכול והימנעות של הילד בכתיבה. קיימים “טריקים” שונים שילדים אוהבים, העוזרים להם לזכור ולהבין מהי האחיזה המומלצת (ראו בתמונה את האחיזה המומלצת). אצבעות האצבע והאגודל שהן האוחזות המרכזיות, השולטות והמובילות את כלי הכתיבה, הן כביכול ההורים היושבים במושבים הקדמיים במכונית והאמה עליה העיפרון נשען, נמצאת מאחור כמו הילד היושב במושב האחורי במכונית. סיפור נוסף שילדים אוהבים; האצבע והאגודל הן שתי חברות טובות שכל היום יחד מפטפטות, והאמה לידן מקשיבה בסקרנות לפטפוטים שלהן. קיימים עזרים פיזיים שניתן להיעזר בהם, גם עוד לפני שהילד “מתקשה” באחיזה. הכלים עוזרים בהרגל הנכון של מיקום האצבעות בזמן בעת אחיזת כלי הכתיבה. קיימים כלי עזר מגוונים, רובם טובים וכל אחד בוחר את הכלי שנוח לו. למשל: קיים העיפרון הכחול עם השקעים בהם מניחים את האצבעות באופן המאפשרת כתיבה נוחה ויעילה, וכן כלי סילקון רך ונעים המולבש על כלי הכתיבה ומאפשר את הנחת האצבעות במקומות הנכונים (ראו הדגמה בתמונות). את הכלים השונים תמצאו בחנויות כלי הכתיבה וגם באתר שלי. לסיכום, ממליצה כהורים להיות מודעים לאופן האחיזה ולשמש מודל “טבעי” לילדים כיצד אוחזים את כלי הכתיבה, לעשות זאת בנעימות, בטבעיות ולהמנע מלחץ והתעקשות שעשויים להביא להימנעות מכתיבה. במידה ועולה קושי בכתיבה וביכולת המוטורית העדינה, לקרא המעבר לכיתה א’ ובכיתה א’, ניתן להיעזר בעזרים המוצעים לכך וניתן להתייעץ עם מרפאה בעיסוק.
שולי לוי לבני מאבחנת דידקטית, פיתוח כישורי למידה וכלים לימודיים מפתחת “ליבי מוצרים חינוכיים ללמידה מהנה”.