בכל בוקר אני ואבי בדרכנו לבית הספר. האבא היקר והאוהב שלי לוקח “סוחב” עבורי את הילקוט שלי, עד שמגיעים למרפאה בה עבד. משם אני ממשיכה הלאה לבדי וסוחבת את הילקוט בעצמי… ~

אני בת 4 בערך והכלב שלי בשובבות ובאהבה גדולה חוטף מידיי את הגרב בה אחזתי ובורח בתקווה שארוץ אחריו. ואני רצה אחריו צוחקת ומאושרת. שנינו רצים במעגלים סביב מבנה כלשהו…~

בת 6.5 נכנסת בפעם הראשונה לכיתה חדשה, כיתה ב’. כולם כבר יושבים במקומותיהם ולומדים, מושיבים אותי בכיתה ואני בוכה…~

כיתה ה’ בהפסקה הגדולה וכולנו משחקים “חמור ארוך”. אני אלופה במשחק, קופצת בשיא ההתלהבות מעל מספר ילדים ונוחתת על הסנטר. אחחחח. אני נוגעת בסנטר ידי מלאה בדם. מיד מורה תורנית ניגשת אלי, מתקשרים לאבי שמגיע ולוקח אותי למרפאה. פוחדת שלא יתפרו, למזלי זה נגמר בהדבקת “פרפר”…~

מתישהו בבית ספר יסודי בגיל בוגר יותר כי הפעם לא זוכרת שאבי מלווה אותי. הולכת ברחוב קדושי קהיר, חולמת חושבת ובום. נתקלת בעמוד. נשבעת שראיתי כוכבים…~

גיל 4 לערך, אני בכל יום “שותה” ביצה חיה. חשבו שזה בריא. דרך חור קטן בקליפת הביצה. נורא. מעניין כמה זמן הסכמתי לזה…~

כיתה א’ סוף יום לימודים, אמא שלי לוקחת אותי הביתה ובדרך בקיוסק בשדרות ‘דוב הוז’ קונה לי ארטיק לימון, ויחד יושבות על הספסל ואמא שלי מלמדת אותי לשרוך שרוכים…~