42 שנים היו צריכות לעבור ופגישת מחזור יוצאת דופן הייתה צריכה להתקיים, כדי להבין בצורה מטלטלת את השפעת כל הילדים שגדלו איתך. להבין את הקשר הייחודי שנוצר גם אם לא כולם היו החברים הכי טובים שלך. חברים שותפים שותפות מלאה שרק מי שהוא חלק ממנה יבין. פגישה שהתקיימה כשאנחנו כבר בני 52, בסה”כ כל אחד כבר מגובש באישיותו וכנראה מספיק שלמים כדי לשתף בקשיים, באהבות, בהצלחות ובכשלונות, כשכולם מסביב מוחאים כפיים, מחבקים ומפרגניים. הזוי מה שקרה שם. תמיד זה היה ברור לי אבל עכשיו זה “צועק”. הקפידו שילדכם יפגשו עם חברים, הזמינו הביתה חברים, למדו את ילדכם לארח בנעימות, ציידו אותם בכלים חברתיים.
ואתם חברים יקרים שלי, כמה שמחה להכיר אתכם שוב ולאהוב כל אחד ואחד מכם